<h1>כן</h1>
<h2>דף ז:</h2>
רמי ליה אביי לרבא כתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. מיטב אין מידי אחרינא לא והא תניא ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין. ושקיל וטרי עד דבעי אביי לתרוצי לקראי כגון דביומי ניסן יקרא ארעא וביומי תשרי זילא ארעתא והזיקה בתשרי שוה מנה ובא לגבות מנה מקרקעות המזיק. ודינו בעידית כדכתיב מיטב למשקל כזולא דהשתא. ואי אמר ליה ניזק הב לי (נמי) בינונית כהשתא טפי פורתא ממאי דבעית למיתב מעידית לא מצי למיכפייה אלא א"ל מזיק אי שקלת בעידית כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקול מבינונית כיוקרא דלקמיה ולהכי אתא ישיב לרבות [שוה כסף] ואפי' סובין דאי בעי ניזק למשקל סובין כגון שיש לו קרקע לניזק סמוך לאותה [שדה] בינונית של מזיק וניחא ליה ביה שקיל כיוקרא דלקמי' דהא שוה כסף הוא בניסן אעפ"י שעכשיו אינו שוה אלא חצי כסף. ולהכי אצטריך אביי לאוקמי בהכי כדאמרי' דסופה להתייקר בניסן משום דאי אין סופה להתייקר קרא למאי אתא. פשיטא דאי בעי ניזק למשקל סובין שקיל בעל כרחו דמזיק שאפילו בעידית יפה כחו כ"ש בבינונית. אלא להכי אתא קרא למימר ישיב לו שוה כסף כיוקרא דלקמיה. כך פי' רבינו שלמה זצ"ל. ומתקיף ליה רב אחא בר יעקב א"כ דמבינונית וזיבורית לא שקיל כהשתא הורעתה כחן של נזיקין אצל בינונית וזיבורית דרחמנא אמר מעידית שקיל על כרחו של מזיק ואת אמרת דמבינונית וזיבורית לא מצי למיכפייה למשקל כדהשתא. ונדחת דאביי. והואיל ונדחית שמע מיניה דהלכתא כדאתקפתא דרב אחא בר יעקב דמצי למיכפייה למזיק להגבותו מבינונית וזיבורית טפי פורתא מעידית כי זולא דהשתא. ולענין בעל חוב בעי למימר רב אחא בר יעקב דאי אתא מלוה להפרע מלוה ביומי תשרי דזילא ארעא ודיני' דבעל חוב בבינונית. ואי אמר ליה מלוה הב לי זיבורית טפי פורתא ממאי דבעית למיהב לי בינונית מצי הלוה למימ' ליה אי שקיל כדינך בבינונית שקול כדהשתא. ואי לא שקול כיוקרא דלקמי' בניסן ולא מצי מלוה למיכף ללוה למיהב ליה זיבורית טפי פורתא כי זולא דהשתא. מתקיף רב אחא בריה דרב איקא א"כ נעלת דלת בפני לווין דאמר ליה אילו הוו [גבי] זוזיי אישקול כדהשתא. השתא דזוזיי גבך אשקול כיוקרא דלקמיה. ונדחת דרב אחא בר יעקב. והואיל ונדחת שמע מיניה דהלכתא כרב אחא בריה דרב איקא דמצי מלוה למיכף ללוה למיהב ליה זיבורית טפי פורתא כזולא דהשתא בתשרי. ואסקינן לענין כתובת אשה שאם גירשה בתשרי דזילא ארעא ודינה בזיבורית ואי אמרה ליה הב לי בבינונית בציר פורתא מצי הבעל למימר לה אי שקלת כדינך בזיבורית שקול כזולא דהשתא דתשרי. ואי לא שקול בינונית כיוקרא דלקמיה דניסן ולא מציא האשה למיכף לבעל למיהב לה בינונית בציר פורתא כי זולא דהשתא דתשרי. והא דרמי ליה אביי לרבא כתי' מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב אין מידי אחרינא לא והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין. כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב פירשוה כל מילי דמטלטלין שיכול להוליך ממקום למקום מיקרי מיטב דאי לא מיזדבן הכא מיזדבן במתא אחריתא לבר מארעא דליתב ליה ממיטב כי היכי דלקפוץ עלה זבינא. ולהכי לא כתב מיטב אלא לגבי שדות. והכי מתרצו קראי בשדות יתן לו מיטב ובמטלטלין אפי' סובין.
פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל דהכי הלכתא דאע"ג דפליגי רב הונא ורב אסי אהא לקמן [ט' ע"א] קיימא לן כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דבתראי נינהו וסובר דרב הונא דלקמ' לתרוצי הני קראי אתא. לאפוקי מהנהו דגרסי אמר רב הונא ומפרשי דאמתניתין קאי דקתני דמשלם ממיטב ואתא רב הונא למימר דלאו דוקא מיטב אלא או כסף או מיטב. וכן סובר רבינו שלמה זצ"ל דקאי אקראי דפרכי' אביי לרבא וגרסי' רב הונא אמר או כסף או מיטב. ופי' רש"י זצ"ל אדלעיל קאי דקאמר רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כל מילי מיטב הוא. רב הונא אמר לא קשו קראי דלעיל אהדדי כסף ומיטב דהכי קאמר רחמנא או כסף יתן לו או מיטב שדותיו יתן לו. איתיביה רב נחמן לר"ה ישיב לרבות שוה כסף [ואפילו סובין] ואת אמרת כסף דוקא. ומשני בדלית ליה לא כסף ולא שדות יתן לו שוה כסף. פשיטא מהו דתימא אמרינן למזיק זיל טרח וזבין מנכסיך בכסף ואייתי לי[ה] כסף קמ"ל דלא אמרינן
